בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת נ' אהד) מיום 13.6.2012, בה נדחתה עתירתו של המבקש לשלבו בסבב חופשות.
1. המבקש מרצה בכלא מעשיהו עונש מאסר של 30 חודשים החל מיום 9.1.2011 בגין עבירות רבות של תקיפת קטין והתעללות בקטין בידי אחראי. בחודש מרץ 2011 סווג המבקש בקטגוריה א' - "אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה" בהתאם לסעיף 7 שבפרק ב' לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 "חופשות אסירים" (להלן: פקודת הנציבות), נוכח סיווגו כאסיר אלימות במשפחה (להלן: אלמ"ב). החל מסוף חודש יוני 2011 פנה המבקש מספר פעמים לגורמים במשיב 2 (להלן: שב"ס) בבקשות להוציאו לחופשה אך נענה בשלילה, ובחודש אוגוסט של אותה השנה עתר לבית המשפט המחוזי מרכז בעניין סיווגו כאסיר אלמ"ב ואי-שילובו בסבב חופשות. ביום 24.10.2011 החליטה ועדת אלמ"ב להגדיר את המבקש כאסיר רגיל לאחר שקבעה כי למרות שבפסק הדין הוגדר המבקש כ"אחראי" על נפגע העבירה, נראה כי מערכת היחסים ביניהם אינה תואמת להגדרת קשר משפחתי. ביום 1.11.2011 ניתנה חוות דעת של ממלאת מקום ראש תחום עבודה סוציאלית בכלא מעשיהו בעניינו של המבקש, אשר המליצה כי בשלב ראשון ישתלב המבקש בטיפול קבוצתי לאלימות כללית נוכח עבירות האלימות הקשות המיוחסות לו, ובכפוף להתקדמותו בהליך זה תינתן המלצה לעניין שילובו בסבב חופשות. יוער כבר עתה כי טיפול קבוצתי זה אינו ניתן בכלא מעשיהו בו שוהה המבקש אלא בכלא דקל בלבד. ביום 9.11.20011 התקיים דיון בעתירתו של המבקש אשר במהלכו הצהיר כי הוא מוכן ורוצה להשתתף בטיפול המוצע ובית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' אוהד) הורה לכן על שילובו של המבקש בקבוצה טיפולית.
על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"ב 8664/11) בה טען, בין היתר, כי סיווגו כאסיר אלמ"ב הוא שעיכב את יציאתו לחופשות וכי משריצה מעל לרבע מעונשו וסיווגו שונה, יש לאפשר לו לצאת לחופשות. בית המשפט (כב' השופט נ' הנדל) דחה את הבקשה ביום 7.2.2012 בקובעו כי אין בבקשה שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור וכי גם לגופו של עניין לא נפל פגם בהחלטת שב"ס שלא לשלבו בסבב חופשות, בהיותה מבוססת על הערכת הגורמים המקצועיים. כשבוע לאחר מכן פנה המבקש אל קצין האסירים בכלא מעשיהו בבקשה לצאת לחופשה אך נענה כי הוא עדיין מסווג בקטגוריה א'. המבקש הגיש עתירה מינהלית נוספת לבית המשפט המחוזי מרכז בעניין שילובו בסבב חופשות ובתגובתו לעתירה צירף שב"ס חוות דעת מיום 27.3.2012 מטעם ראש תחום עבודה סוציאלית בכלא מעשיהו בה צויין כי המבקש מכחיש שהיה שותף למעשים אלימים וכי הוצע לו להשתלב בטיפול במחלקה לאלימות כללית אך הוא טוען שאינו אלים וכי משמעות השתלבותו בקבוצה כזו עבורו תהיה "לשבת בקבוצה ולשקר". עוד צויין בחוות הדעת כי המבקש הסכים להשתלב בקבוצה חינוכית של שליטה בכעסים המצויה בכלא מעשיהו, אך גורמי הטיפול התרשמו כי הוא מוכן לכך "מאחר והוא חושב שזוהי הדרך לקדם ענייניו מבלי שהדבר ידרוש ממנו לעבור בית סוהר או לעבור טיפול מעמיק". לבסוף צויין כי נוכח הכחשת ביצוע העבירות בהן הורשע, נוכח חומרתן של העבירות ונוכח העדר מוטיבציה מצידו לקבלת טיפול, ממליצים גורמי הטיפול שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות. בין לבין ובטרם ניתנה החלטה בעתירה, שינתה המשיבה 3, משטרת ישראל, ביום 29.3.2012 את סיווג המבקש מקטגוריה א' לקטגוריה ב/1 לפי סעיף 7 בפרק ב' לפקודת הנציבות הקובעת כי אסירים הנמנים עם קטגוריה זו יציאתם לחופשה מותנית באישור הגורמים הרלוונטיים במשטרה וכפופה לתנאים מגבילים גם אם שב"ס ייתן המלצה חיובית. כמו כן, ניתנה ביום 25.4.2012 המלצת סגן מפקד כלא מעשיהו שלא להוציא את המבקש לחופשות היות והוא מסרב להשתלב בטיפול שהומלץ לגביו ואין בקבוצת שליטה בכעסים כדי ליתן מענה לצרכיו הטיפוליים. ביום 13.6.2012 התקיים דיון בעתירתו של המבקש ובמהלכו ציין בא-כוחו כי "הוא לא רוצה לעבור בית סוהר כי יש לו פה מחלקה תורנית". בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' אהד) דחה את העתירה בקובעו כי אין להתערב בהמלצת הגורמים המקצועיים לפיה על המבקש להשתלב בטיפול, גם אם הוא ניתן רק בכלא דקל, והוסיף כי "משבא אסיר ומציב תנאי לפיו לא יעבור כלא אך מוכן לקבל הטיפול, לא יוכל בית המשפט לסייע לאסיר".
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.
2. המבקש טוען כי הוא אינו מוכן לעבור למתקן כליאה שאין בו מחלקה תורנית, וכי אין זה סביר שרצונו לשמור על אורח חיים דתי ימנע ממנו להשתלב במסגרת טיפולית ולצאת לחופשות. המבקש מדגיש כי חופש הדת היא זכות הנגזרת מהזכות החוקתית לכבוד וככזו, כך טוען המבקש, הרשות המינהלית אינה יכולה לפגוע בה באופן שאינו מידתי וללא הסמכה בחוק. כמו כן טוען המבקש כי נוכח מחדל של שב"ס שונה סיווגו לקטגוריה ב/1 רק לאחרונה, וכי היה בכך כדי לעכב את הכנסתו לסבב החופשות ואת אפשרותו לקבל טיפול. המבקש מדגיש כי זהו מאסרו הראשון וכי הוא זקוק לחופשה לשם צבירת כוחות יחד עם בני משפחתו וכדי להתמודד עם קשיי המאסר. עוד מוסיף המבקש כי ביום 16.12.2011 הוכנה חוות דעת על ידי פסיכולוג קליני מטעמו (להלן: חוות הדעת), אשר המליצה על יציאתו לחופשות והעריכה כי מסוכנותו נמוכה ללא קשר להליך הטיפולי שבו הוא אמור להשתלב. לבסוף טוען המבקש כי אמנם חופשה היא טובת הנאה ולא זכות הנתונה לאסיר, אך לגישתו אין זה סביר שהיא תותנה בפגיעה ביכולתו לשמור על אורח חיים דתי. על כן, כך טוען המבקש, יש לקבל בקשתו, להורות על השתלבותו במסגרת טיפולית בכלא מעשיהו ולהתיר את יציאתו לחופשות.
3. המשיבים מצידם טוענים כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף, שכן עניינה בנסיבותיו הפרטניות של המבקש והיא אינה מעוררת כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית. המשיבים מוסיפים וטוענים כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה שכן פקודת הנציבות קובעת בפרק ד' סעיף 1א (ובהתאם גם בפרק ה' סעיף 1ג) כי בעת קבלת החלטה לגבי יציאתו של אסיר לחופשה יש לבחון את השתתפותו במסגרת הטיפולית שהוצעה לו בבית הסוהר. המשיבים מדגישים כי בכל הנוגע לחופשות, נקודת המוצא כפי שנקבעה בפרק א' סעיף 1ב לפקודת הנציבות, היא שלאסיר אין כל זכות קנויה לצאת לחופשות וכי מדובר בטובת הנאה הנתונה לשיקול הדעת של הגורמים המוסמכים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי ההחלטה אותה מנסה המבקש לתקוף בהליך דנן זהה במהותה להחלטה שנתקפה בבקשת רשות הערעור הקודמת שהגיש לבית משפט זה, ואשר נדחתה כאמור. לטענתם, בשני המקרים ההחלטה שנתקפה קבעה שאין להתיר את יציאתו לחופשות והיא נסמכה על עמדת גורמי הטיפול, בהתחשב בחומרת העבירות שבהן הורשע המבקש ובשים לב לכך שטרם עבר את הטיפול באלימות אשר נקבע כי הוא זקוק לו. בהחלטתם זו שקלו הגורמים המוסמכים בשב"ס את הסיכון הנשקף לשלום הציבור מיציאתו של המבקש לחופשה וקבעו כי נוכח מכלול הנתונים שציינו, אין מקום לאפשר זאת. המשיבים מציינים כי הקבוצה לשליטה בכעסים שאליה התייחס המבקש מתכנסת אחת לשבוע במשך מספר חודשים והיא אינה דומה לטיפול באלימות שעליו המליצו גורמי הטיפול בשב"ס, שהינו טיפול מקיף, אינטנסיבי ומתמשך. אשר לחוות הדעת שהגיש המבקש, טוענים המשיבים כי בהתאם לפסיקת בית משפט זה יש להעדיף ככלל את חוות הדעת האובייקטיבית של הגורמים המקצועיים בשב"ס על פני חוות דעת מטעם האסיר.
4. דין הבקשה להידחות על הסף. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר תינתן רק במקרים בהם מתעוררות סוגיה או שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 6901/98 זיאדה נ' שרות בתי הסוהר, פסקה 6 (לא פורסם, 17.1.1999)). השאלה האם נפל פגם בהחלטת שב"ס לאמץ את המלצת גורמי הטיפול ולא להתיר למבקש יציאה לחופשות בטרם ישתתף בקבוצת טיפול באלימות, אינה חורגת מעניינו הפרטני של המבקש וככזו היא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ובירור עניינו של המבקש בערכאה נוספת. יתר על כן, בית המשפט אינו נוהג להתערב בהחלטות הנוגעות ליציאתו של אסיר לחופשה אלא במקרים חריגים וכבר נקבע בהקשר זה כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו של שירות בתי הסוהר בשיקול דעתו שלו (ראו: רע"ב 4658/07 שמן נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 6 (טרם פורסם, 17.9.2009); רע"ב 10475/09 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 4 (טרם פורסם, 26.1.2010); רע"פ 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד מז(3) 802, 804 (1993); רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי, פ"ד נב(2) 743, 747 (1998)). בענייננו, לא מצאתי כי החלטת שב"ס היא בלתי סבירה על פניה, ונראה כי בעת קבלת ההחלטה האם לשלב את המבקש בסבב חופשות בהחלט היה מקום להתחשב בסירובו להשתתף בטיפול באלימות שנקבע כי לו הוא זקוק, כפי שגם מורה פקודת הנציבות (וראו פרק ד' סעיף 1א ופרק ה' סעיף 1ג). כמו כן ניתן בהקשר זה ובצדק משקל לחומרתן של העבירות בהן הורשע המבקש ולהכחשתו את המעורבות בביצוען (ראו: רע"ב 7877/10 אביגדור נ' משטרת ישראל, פסקה 7 (טרם פורסם, 28.10.2010); רע"ב 8049/10 אליא נ' שירות בתי הסוהר, פסקאות 12-10 (טרם פורסם, 13.12.2010)). קביעתו של בית המשפט קמא לפיה לא ניתן לסייע לאסיר הטוען כי הוא מוכן לקבל טיפול אך מסרב לעבור לבית הכלא אשר בו הוא ניתן, מקובלת עלי. אכן, אסיר אינו יכול לצפות כי כלל תכניות הטיפול והשיקום יוצעו בכל בתי הכלא, ואם הוא מעוניין ביציאה לחופשה - שהיא כאמור פריבילגיה בלבד ולא זכות המוקנית לו - עליו לגלות נכונות אמיתית ובלתי מסויגת להשתתף במסגרת הטיפולית המתאימה לצרכיו, במקום שבו היא מוצעת. אשר לחוות הדעת הפסיכולוגית שהגיש המבקש. חוות הדעת שהוצגו מטעם שב"ס הן מקצועיות ואובייקטיביות והמבקש לא העלה טעם מבורר כלשהו המצדיק העדפתה של חוות הדעת שהוגשה מטעמו על פניהן (למשקל הרב שיש לייחס לחוות הדעת של הגורמים המוסמכים בשב"ס בהקשר זה ראו: עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נז(6) 678, 709 (2003); רע"ב 1318/98 לביא נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם, 16.4.1998)).
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ט בתשרי התשע"ג (5.10.2012).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. אנ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 077-2703333 end_of_the_skype_highlighting ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il
התקשר
שלח SMS
הוסף ל- Skype
נדרש אשראי Skypeללא תשלום דרך Skype